טיפול רגשי בילדים מיועד לסייע לילד להתמודד עם קשיים אותם הוא חווה.
קשיים אלה יכולים להתפרש על מגוון תחומים:
- קשיי הסתגלות למצבים חדשים
- בעיות התנהגות
- קשיים חברתיים כגון: ביישנות, חוסר ביטחון, בדידות חברתית
- פחדים וחרדות
- טיפול בשעת משבר (כגון גירושים, אובדן, מעבר)
הטיפול נעשה בשפה הנגישה ביותר לילד* – שפת המשחק. בחדר הטיפול ישנם צעצועים, משחקים וחומרי יצירה המאפשרים לילד לבחור את האופן בו ינסה לעבד את התכנים המעסיקים אותו – משחק, שיחה, יצירה אמנותית או הצגה. בטיפול נוצר מרחב בטוח, שבו הילד יכול לבטא את עצמו בסביבה תומכת. דרך ההתבוננות וההשתתפות במשחק ובאמצעות הקשר הטיפולי שנוצר, המטפל/ת לומד/ת להכיר את עולמו הפנימי של הילד ולהבין את רגשותיו. המרחב הבטוח וקיומו של קשר – במסגרתו דמות מיטיבה עושה את מירב המאמצים להבין את חווייתו הפנימית ללא ביקורת – מאפשרים לילד "לגעת" בקשייו ולמצוא, גם בעזרת תגובות המטפל/ת, דרכי התמודדות ופתרונות יעילים יותר מאלו שהיו ברשותו עד כה. העיקרון הטיפולי זהה גם כאשר מטפלים בנער* – קיומו של קשר ומרחב בטוח, בו המטופל זוכה לראות השתקפות חיובית ואוהדת של עצמו בעיני המטפל/ת, במטרה שהדבר יאפשר לו לגבש דימוי עצמי חיובי יותר ודרכי התמודדות יעילות עם קשייו. הטיפול נעשה לרוב דרך שיחה – אם כי האפשרות לבחור בשפת המשחק או היצירה פתוחה בפני המטופל. הטיפול במתבגר נערך מתוך התייחסות לשלב ההתפתחותי בו נמצא המתבגר: תקופת מעבר מהילדות ומהתלות הפסיכולוגית בהורים, אל הבגרות, כאשר על המתבגר למצוא את מקומו בקרב בני גילו ולפתח זהות עצמאית (ועל ההורים להתמודד עם ניסיונותיו – ה"בוסריים" – ליצור נפרדות פסיכולוגית זו).
טיפול רגשי בילדים מלווה בדרך כלל בהדרכת הורים, מתוך התפיסה כי ההורים הם סוכני השינוי המרכזיים עבור הילד. במקרים המתאימים ובהסכמת ההורים, תעמוד/יעמוד המטפל/ת בקשר עם הצוותים החינוכיים וטיפוליים שעובדים עם הילד כדי להבטיח טיפול מערכתי הולם ומתואם.
*השימוש בלשון זכר נעשה לצורך נוחות בלבד והדברים מכוונים לבני שני המגדרים.